עסקינן בתביעת תובע 1 שהועסק בחברת הסעות כנהג מיום 9.11.2008 ועד ליום 30.12.2017, לתשלום בגין זכויות שונות וכן נטען להרמת מסך בין החברה לבין בעלי המניות.
בנוסף, עסקינן בתביעת תובע 2, שהועסק בנתבעת 1 כסדרן מיום 1.10.2010 ועד ליום 31.5.2018. לתשלום בגין זכויות שונות וכן נטען להרמת מסך בין החברה לבין בעל המניות.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעות בחלקן ופסק כי:
תביעת התובע 1:
שכרו הקובע של תובע 1 לצורך חישוב זכויותיו כולל את רכיב שכר היסוד וכן את רכיב השעות הנוספות שהופיע בתלושים.
שעות נוספות
אשר לשעות נוספות, אין בנמצא הסכם עבודה, הודעה על תנאי עבודה או רישומי נוכחות העומדים מפרטים את שעות העבודה.
התובע העמיד גרסה עובדתית מספקת בנוגע למתכונת עבודה הכוללת שעות נוספות. במצב זה עובר הנטל לנתבעים להראות כי התובע לא עבד שעות נוספות, אולם הם לא עמדו בו.
עם זאת, משעה שטענת התובע למתכונת מוכחת של 12-13 שעות עבודה מדי יום לא התקבלה, ונוכח הקושי לאמוד את שעות עבודתו, עניינו נופל לגדר המצב השני בפסק דין ריעני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש.
במקרה זה תחול החזקה הקבועה בחוק ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
התובע הציג תחשיב חלופי לאפשרות שרכיב השעות הנוספות ייפסק עד למכסה של 60 שעות נוספות לחודש. הנתבעים לא הציגו תחשיב מטעמם או טענו לפגם בתחשיבו של התובע ונמצא כי יש לאמץ את תחשיבו בגין הפרשי שכר עבור שעות נוספות.
הפרשות סוציאליות
לתובע לא הופרשו כספים לקרן פנסיה.
טענת הנתבעים כי הדבר נבע מכך שחברות הפנסיה סירבו לבטחו נוכח היותו קרוב לגיל פרישה נדחתה. מדובר בזכות קוגנטית עליה העובד אינו יכול לוותר. לכן, התובע זכאי להפרשות פנסיוניות (חלק המעסיק).
התביעה לתשלום הפרשות לקרן פנסיה (חלק העובד) נדחתה, בהעדר ראיה כי הוסכם שהנתבעת תיקח על עצמה את חלקו של התובע.
דמי הבראה
אין לראות את תשלומי ההבראה בתלושים כחלק מהשכר הקובע. תשלומים אלו נוספו על שכר היסוד ורכיב השעות הנוספות, כך שהשכר המוסכם לא שולם באמצעות רכיב ההבראה וגם לא הופחת בחודשים בהם שולמו דמי הבראה.
תקופת הזכאות לצורך רכיב זה הינה בהתאם לתקופת ההתיישנות.
פדיון חופשה
הרישום בתלושים לגבי ניצול ימי חופשה אינו משקף את ניצול ימי החופשה בפועל. הנתבעים לא הציגו חישוב חלופי לעניין פדיון החופשה וגם לא הצביעו על טעות בחישוב של התובע ולכן הוא זכאי לפדיון ימי חופשה, כנתבע.
התובע התפטר לאור מצב בריאותו ונוכח נסיבות העסקתו שכללו שעות נוספות ללא תשלום, שכר שנמוך לעיתים משכר מינימום והעדר הפרשות לקרן פנסיה.
מצב זה עונה הן לתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים והן לתנאי סעיף 11(א) לחוק זה. ודוק, כשברור כי מנהל הנתבעת היה בדעה שלא נפל כל פגם בהתנהלותה וכאשר כלל לא משולמת לתובע פנסיה במשך שנים ארוכות, אין לשקול לחובת התובע את העובדה שלא נתן התראה סבירה.
פיצויי פיטורים
בנוסף, הנתבעים ראו את התפטרותו של התובע כמזכה אותו בפיצויים. לפיכך, התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים.
תלושי שכר
נוכח מצבור ליקויים התובע זכאי לפיצוי בגין תלושי שכר בסך של 7,000 ₪.
בנסיבות העניין התובע אינו זכאי לפיצוי לדוגמה ופיצויים בגין עוגמת נפש ואף אין הצדקה להרמת מסך ההתאגדות.
תובע 2:
הטענה כי מדובר בתפקיד ניהולי ובמשרת אמון, וכי לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו של התובע, ולכן לא חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה נדחתה.
שכרו הקובע של התובע כולל גם את רכיב הבונוס/פרמיה בערכי נטו.
הודעה על תנאי העסקה
אשר לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, בנוגע לסעד הכספי, התקבלה טענת ההתיישנות. יחד עם זאת, הנתבעים לא הוכיחו שנמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה כנדרש בחוק.
הפרשות סוציאליות
משעה שהשכר הקובע של התובע כולל גם את רכיב הבונוס/פרמיה, הרי שהיה על הנתבעת להפריש לקרן הפנסיה על בסיס רכיב זה בנוסף לשכר היסוד. לכן התובע זכאי לתשלום בגין הפרשות לפנסיה (חלק המעסיק וחלק העובד).
קרן השתלמות (חלק המעסיק)
ההפרשות לקרן השתלמות נעשו על בסיס הסכמות בין הצדדים כי בסיס השכר לעניין זה יכלול את שכר היסוד בלבד.
התובע לא הציג מקור נורמטיבי שחייב את הנתבעים להפריש לקרן השתלמות על בסיס הרכיב שכונה 'בונוס' או על מלוא הרכיבים הרלוונטיים לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
התביעה לתשלום קרן השתלמות (חלק העובד) נדחתה בהיעדר הוכחה לקיומה של הסכמה לשאת בחלק זה.
פדיון חופשה
התובע זכאי לפדיון חופשה, כאשר אין לקבל טענת התיישנות ברכיב זה.
פיצויי פיטורים
התגבשה בין הצדדים הסכמה משותפת על סיום יחסי העבודה על דרך של פיטורים אשר מזכה את התובע בפיצויים.
הפרשי שכר
הפחתת שכרו של התובע נעשתה שלא בהסכמתו וללא הסבר מספק, ולכן התובע זכאי להפרשי שכר.
תלושי שכר
התביעה לפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר נדחתה. תלושי השכר נמסרו לעובדים מדי חודש, בין היתר באמצעות התובע.
התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין בסך של 7,000 ₪
שעות נוספות
התובע זכאי לתשלום שעות נוספות מכוח סעיף 26ב לחוק הגנת השכר. שקלול הראיות מטה את כפות המאזניים למסקנה כי התובע עבד שעות נוספות. אף אם היה נקבע כי ההסתברות שהתובע עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן, הרי שלפי הלכת ריעני, מכוח היפוך נטלי השכנוע יש להטיל על המעסיקה את החבות לתשלום שעות נוספות.
סע"ש (נצרת) 18984-08-18פסק דין יגאל אשל נ' נתיבי יוקנעם חברה להסעות ומוניות בע"מ (פסק דין השופטת רויטל טרנר 09/05/23).
משרדנו עומד לרשותכם בכל שאלה הנובעת מהאמור לעיל, ובכלל.
