תפקידו העיקרי של האפוטרופוס

תביעה כספית בסך 651,731 ₪ שלטענת התובעת נלקחו ממנה שלא כדין על ידי הנתבעת (דודתה של התובעת שהייתה קרובת המשפחה היחידה והמשמעותית ביותר לתובעת) עת שימשה כאפוטרופוס לגופה ורכושה של התובעת.

רקע: לאור הדברים שעלו בהליכים הקודמים בכל הנוגע הן להתנהלות הכלכלית של הנתבעת כאפוטרופוס והן להעדר שיקומה הרפואי של התובעת, נקבע כי מינוי הנתבעת כאפוטרופוס (שהיה בתוקף משך 69 ח') יבוטל.

הנתבעת טענה כי הכספים שהתקבלו על ידה עבור התובעת שימשו לסיפוק מלוא צרכיה של התובעת, ואין לחייבה בהשבתם.

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:

תפקידו המרכזי של האפוטרופוס הוא לדאוג לאדם שהוא מונה לו כאפוטרופוס (להלן: "האשל"א") בעניינים בהם הוא מונה בצו ביהמ"ש.

תפקיד האפוטרופוס נושא בחובו זכויות לצד חובות שעליו לקיימן. לאור התלות המוחלטת שנוצרת בין האשל"א לאפוטרופוס, על האפוטרופוס לפעול ביושר ובהגינות כלפי האשל"א ולעשות כל שביכולתו כדי לשמור על האינטרסים של האשל"א.

בהוראות החוק נקבעו עקרונות מנחים ודרכי פעולה שחלים על האפוטרופוס. בין היתר, לאור הכוח הרב המצוי בידי האפוטרופוס, נקבע כי האפוטרופוס חב בחובת אמון לאדם שמונה לו כאפוטרופוס ועליו לפעול לטובתו של אותו אדם באופן מלא, מבלי להמצא במצב של ניגוד עניינים וכנגזרת מכך אל לו לאפוטרופוס להעדיף את טובתו על טובת האשל"א.

בענייננו, הנתבעת מונתה לאפוטרופוס בהיותה דודתה של האשל"א. יתרה מכך, באותה העת היא הייתה הדמות היחידה המשמעותית המשפחתית האפשרית למינוי. הציפייה ממנה כבת משפחה בנסיבות המשפחתיות הללו הייתה אף גדולה מהציפייה הרגילה (הגבוהה ממילא) מאפוטרופוס אחר שמונה על ידי בימ"ש.

מהראיות הרבות שנפרשו בפני ביהמ"ש הוכחה תמונה עגומה ביותר שבה הנתבעת דאגה לממש את זכויותיה של התובעת לצורך קבלת הכספים, אך מנגד לא מילאה את חובותיה כאפוטרופוס ופעלה בניגוד להן באופן מצער וחמור. בין היתר, היא לא הגישה דו"חות כספיים ופרטה במשך המינוי שלה כאפוטרופוס. במצב זה נטל ההוכחה עובר אליה להוכיח שהכספים שהתקבלו עבור התובעת (לגביהם אין חולק) שימשו אותה להוצאות שהיו עבור התובעת בלבד.

אין לקבל את טענות ההגנה של הנתבעת, לפיהם היא לא ידעה ולא הבינה שעליה להגיש דו"חות כספיים. מעבר לכך שהדבר צוין מפורשות בצו המינוי, הרי שהחובה להגיש דו"חות כספיים היא חובה מהותית ועיקרית שמוטלת עליה כאפוטרופוס. עם קבלת התפקיד מוטלת עליה האחריות לברר, ואם צריך אף לעשות מאמצים אקטיביים כדי להבין את היקף חובותיה ולמלא אחריהן.

הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הצליחה להוכיח כי סכומי הכספים כפי שנטענו על ידה (651,731 ₪ בהתאם להסכמת הצדדים) שימשו להוצאות עבור הנתבעת בלבד.

לגבי רוב ההוצאות ביהמ"ש קבע כי אין להכיר בהם כהוצאות עבור התובעת.

ככלל, כספי האשל"א נועדה עבורה בלבד וככל שהנתבעת מבקשת להשתמש בכספים לצריכה שלה הרי שהמחוקק הסדיר מצב זה מפורשות. אין מחלוקת כי הנתבעת לא פעלה באופן זה כנדרש.

כך בין היתר, הנתבעת ביקשה לשייך הוצאות עבור אחזקת רכב פרטי. התובעת היא אישה נכה שאינה כשירה לנהוג ברכב ולכן לא סביר כי הוצאות אלו יוכרו כחלק מהוצאותיה. כמו כן, התובעת לא צריכה לשאת בנטל ההוצאות עבור הרכב הפרטי שמחזיקה הנתבעת. התובעת מקבלת קצבת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי. בהתאם לכך, הוצאות בגין, תיקוני רכב במוסך, דלק, דו"חות חנייה ונסיעות בכביש 6 לא שייכות לתובעת. ואם ביקשה הנתבעת להיטיב עם התובעת ולהסיעה/ לקחתה ממקום למקום ולהשתמש עבורה ברכבה שלה וביקשה לקבל עבור כל הוצאות – היה עליה להסדיר זאת מראש באמצעות פניה כדין לאפוטרופוס הכללי ולקבל אישור על כך. אין מקום להכיר בכך בדיעבד.

עם זאת, ביהמ"ש שוכנע כי הוצאות מינימליות מסוימות אכן שימשו עבור התובעת. על כן הקביעה של סך הכספים שהוצאו עבור התובעת נעשתה בשיטת האומדנה, תוך שכלול של הוצאות סבירות שניתן לומר כי שימשו את התובעת בכל חודש בו הייתה הנתבעת אפוטרופוס. ביהמ"ש העמיד סכום זה על 4500 ₪ לחודש כשבחינת גרסת הנתבעת והמסמכים שהוגשו על ידה, על הסתירות שבהם, סייעה להכרעה לגבי הסכום הנ"ל ובהינתן אורח החיים ורמת החיים הפשוטה והבסיסית ביותר של התובעת ופעילותה בשנים אלה ובממוצע על פני שנים.

לפיכך, לאור התנהלותה לאורך השנים ונוכח העובדה שהוצאותיה היו בלתי-מבוקרות על ידי גורם חיצוני מוסמך, יש לחייבה בסכום העומד על סך של 341,231 ₪ (הפער בין סכום ההכנסות (651,731 ₪) שהתקבלו עבור התובעת לסכום ההוצאות שנקבע לעיל במכפלה של 69 חודשים (310,500 ₪) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן חוייבה הנתבעת בהוצאות בסך של 17,550 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

אני עומדת לרשותכם בכל שאלה הנובעת מהאמור לעיל, ובכלל.